פסק-דין בתיק ת"ט 35339-07-13

1.         ביום 20.11.2013, התקיים דיון בבקשה להתנגדות לביצוע שטר, בסיומה ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה, ההתנגדות תתקבל, והמחלוקת מושא התובענה תוכרע בהסתמך על סיכומים שיגישו הצדדים, תוך כדי כך שהצדדים מוותרים על שמיעת ראיות וחקירת בעלי הדין.

בהחלטתי קבעתי, כי עובר להגשת הסיכומים, ינהלו הצדדים מו"מ, תוך 45 ימים, במסגרתו יעביר ב"כ התובעת לצד שכנגד, תוך 7 ימים, את הכרטסת המתייחסת לשנים 2008 ועד סוף תקופת ההתקשרות. היה ובפרק זמן זה לא יצליחו הצדדים לגבש הסכמה לסיום כלל המחלוקות בפשרה, יוגשו מטעמם סיכומים, ביחס למחלוקת תובענה זו בלבד, באופן שהנתבע יגיש סיכומיו תוך 10 ימים בחלוף 45 הימים האמורים, וימציא העתק במסירה אישית כדין לצד שכנגד. הצד שכנגד תגיש את סיכומיה תוך 10 ימים ממועד קבלת סיכומי הנתבע ותעביר העתק במסירה אישית כדין לנתבע באמצעות ב"כ. זכות תשובה שמורה לנתבע אשר תוגש תוך 5 ימים ממועד קבלת סיכומי התובעת, ובית המשפט יתן את פסק דינו בהתאם.

2.         ביום 20.01.2014, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למתן ארכה להגשת סיכומי הנתבע עד ליום 31.01.2014, והודעה על המשך ניהול המו"מ בין הצדדים.

            בהחלטתי מאותו יום, נעתרתי לסעד המבוקש, תוך שקבעתי, כי הארכות מועדים נוספות לא תינתנה.

3.         ביום 10.02.2014, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למתן "ארכה אחרונה" להגשת סיכומי הנתבע עד ליום 16.02.2014. בהחלטתי מאותו יום, נעתרתי לבקשה.

4.         בחלוף המועד לעיל, ולאחר שב"כ הנתבע לא הגיש את סיכומיו, קבעתי בהחלטתי מיום 18.02.2014, כי על הנתבע להגיש את סיכומיו עד ולא יאוחר מיום 24.02.2014, שאם לא כן אפעל בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי.

5.         ביום 26.02.2014 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למתן "ארכה אחרונה" להגשת סיכומי הנתבע עד ליום 7.03.2014. בהחלטתי מיום 27.02.2014, נעתרתי לבקשה. קבעתי, כי הסיכומים יוגשו עד ולא יאוחר מיום 7.03.2014, אלא אם הצדדים יגבשו ביניהם הסכמה לסיום המחלוקת בפשרה. "הארכות מועד נוספות לא תינתנה".

6.         עד היום (11 ימים מהמועד האחרון להגשת הסיכומים) ב"כ הנתבע לא הגיש את הסיכומים מטעמו והצדדים לא הודיעו לבית המשפט כי סיימו את המחלוקת ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט.

דיון והכרעה :

7.       כידוע, ישנה חשיבות לעמידה בהוראות הפרוצדורה, בניהול הליך משפטי. כבר נקבע, סדר דין אינו העיקר, אולם אין לעקר את סדר הדין מכל תוכן, שכן " סדר הדין הוא חלק מהדין. צד אינו יכול לפעול בהתעלם ממנו . עליו לנקוט ההליכים הראויים במועדים המחייבים . גם אם צד מאחר בנקיטת פעולה דיונית - הפתרונות המוצעים בתקנות דורשים פעולה בסד הזמנים הנקוב בחוק." (ראה לעניין זה- ע"א 9598/07 ניקול עמר פלצר נ' סמואל רוזנבאום דיאמונדס (פורסם בנבו).

            תכליתן של תקנות סדרי הדין, לקיים משפט הוגן, אולם אין הדין מקבל אפשרות של " שב ואל תעשה" (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה (2008), ע' 1- להלן: " לוין").       

באשר להארכת מועד, הובהר כי למרות שמהות היא עיקר, הכרח להציב גבולות להפרות דיוניות הכרח להציב גבולות, שכן החלטות בית המשפט אינן בגדר המלצה, ויש לבצען  " אפשר להצדיק את ההלכה האמורה גם בהתחשב בתורת איזון האינטרסים. מחד גיסא יש לנתבע אינטרס שתהיה לו זכות גישה למערכת השיפוטית, אפילו הגיש את כתב הגנתו באיחור. מאידך גיסא יש לתובע וגם לציבור אינטרס שמשפטים לא יתארכו יתר על המידה ושמהלך המשפט יתקדם לפי סדר זמנים שנקבע מראש." (לוין, ע' 141).  שכן הפרוצדורה מבטיחה משפט הוגן ויעיל ושומרת כי מראית פני הצדק לא תפגע.

קרי, למרות שאין להתייחס לתקנות כאל כלים טכניים ותו לא, הרי שבמצב בו ניתן לאתר דפוס בהתנהגותו הדיונית של צד (איחור ואי נקיטת ההליך הנכון), יתקשה בית המשפט להתעלם מכך.

8.         תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") קובעת, כי דינו של בעל דין שלא הגיש את סיכומי טענותיו במועד, כדינו של מי שלא התייצב לדיון. בהתאם מוסמך בית המשפט לסלק את כתבי טענות של בעל דין שכזה כאמור בתקנה 157(3) לתקנות  לפיה התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה.

            ברע"א 3379/09 קעדאן נוראלדין נ' פקיד שומה חדרה (30.06.2009), נפסק כי תנאי להפעלת סנקציות בגין אי הגשת סיכומים הינו פניית מי מהצדדים.

9.         בעניינינו,המועד האחרון להגשת סיכומי הנתבע, בהתאם להחלטתי מיום 27.02.2014, היה יום 7.03.2014, כאשר קבעתי לא ינתנו הארכות מועד נוספות.

אומנם, כל בקשותיו של  ב"כ הנתבע להארכות מועד הוגשו "בהסכמתו האדיבה והחברית" של ב"כ התובעת עו"ד שכיב קובטי, אולם, בית המשפט אינו חותמת גומי ויש הכרח להציב גבולות להפרות דיוניות, שכן החלטות בית המשפט אינן בגדר המלצה, ויש לבצען. התוצאה היא, שלמרות שב"כ התובעת לא פנה בבקשה להפעלת סנקציה נגד הנתבע, אני מורה על קבלת התביעה, זאת בהתאם לתקנה 160(ד) לתקנות.

10.        לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך של 42,475 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים מהיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 17.07.2013 ועד התשלום המלא בפועל.  

בנסיבות אין צו להוצאות.